החלטה בתיק ת"א 28148-02-12

1.        בקשה למתן צו למענה נוסף על שאלון, גילוי מסמכים ומתן הוראות כנגד המשיבה (להלן: " המדינה"), במסגרת תביעת המבקשת כנגד המדינה והמשיבים הפורמאליים בת.א 28148-02-12.

2.        ביום 8.2.2013 ניתנה החלטה בבקשה למענה על שאלון ולגילוי מסמכים שהגישה המבקשת כנגד המדינה וכנגד המשיבה הפורמאלית מס' 1, עיריית ירושלים (" העירייה"). ההחלטה האמורה פירטה את המחלוקות העיקריות בין הצדדים ודנה במפורט בבקשת המבקשת כנגד העירייה ביחס להליכים המקדמיים, בהתאם לתגובות הצדדים.

3.        ההחלטה המתייחסת למדינה ניתנה בהיעדר תגובתה ובהתאם לכך ניתן צו למענה על השאלון ודרישת גילוי המסמכים מטעם המבקשת, אשר יימסר עד ליום 15.3.13. כן ציינתי כי במידה ותבחר המדינה בשנית להתעלם גם מצו זה, לא יהיה מנוס מלהפעיל את הסנקציה העומדת כנגדה בתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:" התקנות"). בנוסף נקבע כי המדינה תשלם למבקשת את הוצאות הבקשה בסך 2,000 ש"ח. יצוין, כי דרישתה הראשונה של המבקשת מהמדינה למענה על שאלון ולגילוי מסמכים נמסרה עוד בתאריך 17.6.2012.

4.        חרף החלטתי זו, לא השיבה המדינה לדרישות המבקשת במועד הנקוב בהחלטה, ולפיכך הגישה המבקשת בקשה למחיקת כתב טענותיה של המדינה ביום 18.3.13. בעקבות הגשת בקשה זו, השיבה המדינה לבסוף על דרישות המבקשת ביום 20.3.13.

5.        ביום 23.3.13 הגישה המבקשת את הבקשה דנן, בגדרה היא טוענת כי גם בתשובות המדינה שניתנו באיחור, נמנעה היא מלהשיב כדין על שאלות רבות, ובחרה להשיב באופן מתחמק על חלקן, על ידי גורם שאין לו כל ידיעה לגבי העובדות הרלוונטיות לתובענה. זאת, על אף שלמדינה קיימים עובדים מטעמה, לרבות מנהלי ומורי בתי הספר מושאי התובענה, אשר להם ידע רלוונטי. נוסף לכך, טוענת המבקשת כי המדינה אף לא ענתה לדרישותיה לגילוי מסמכים ספציפיים או להעביר לעיונה מסמכים אשר נדרשו על ידה.

6.        המדינה השיבה לבקשה זו רק כחודש לאחר מכן, ביום 23.4.13, לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנות וגם זאת רק לאחר בקשה נוספת שהגישה המבקשת למתן החלטה בהעדר תגובת המדינה.

7.        בתשובתה טוענת המדינה כי המבקשת מנסה לנהוג ב"מסע דיג" אסור להשגת ראיות בהליכים מקדמיים שלא כפי הדין, ומבקשת מסמכים שאינה רלוונטיים לתובענה, באופן הגובל בשימוש לרעה בהליכי משפט. המדינה טוענת כי היא לבדה זכאת להפנות את השאלון המופנה אליה לגורם שלדעתה יכול להשיב עליו באופן הראוי ביותר, ואין הדבר נתון לשיקול דעתה של המבקשת. כן נטען, בהתאם להחלטתי הקודמת, כי יש לפסול את השאלות הנוגעות לבתי ספר שלא נכללו בכתב התביעה המהוות הרחבת חזית.

8.        תחילה יש לציין כי על פני הדברים זכאית המבקשת לסעד המבוקש על ידה, לאחר שביקשה כי תינתן החלטה בהיעדר התגובה עוד בטרם זו ניתנה, ואולם כדי לחסוך בזמן וטרחה מיותרים אדון בבקשה לגופה תוך שאתן דעתי להתנהלות המדינה בפסיקת ההוצאות.

9.        להלן יפורטו הטענות הספציפיות של המבקשת ביחס לשאלון ולגילוי המסמכים, ותשובות המדינה לאותן טענות:

9.1.   סעיף 2 לשאלון המבקשת - בסעיף זה התבקשה המדינה לציין את שמות המנהלים לעברית בבתי הספר שהועסקו בין השנים 1996-2012. המשיב מטעם המדינה, מר חיים הלפרין, השיב כי שמות המנהלים נכון להיום מופיעים באתר האינטרנט של משרד החינוך, וכי מידע על מנהלים לשעבר איננו רלוונטי ואינו מצוי בידיעתו, וייתכן שניתן להשיגו באמצעות פניה לפי חוק חופש המידע, ככל שמידע זה מצוי במערכות המידע של המשרד. המבקשת טוענת כי מדובר בתשובה מתחמקת וכי מרבית המנהלים והמורים האמורים מועסקים על ידי המדינה ותחת פיקוחה. המדינה טוענת כי שמות מנהלים בעבר אינם רלוונטיים וכי איתור שמות אלו יביא להכבדה ניכרת, מאחר ואין מאגר מידע אחד שמאפשר שליפת הנתונים בקלות. כן טוענת המדינה כי מידע זה מצוי גם בידי מנהלת חינוך ירושלים (להלן:" מנח"י") הפועלת במסגרת העירייה, אשר עליה האחריות להעברת המידע בהתאם לסעיף 21.4 להחלטה הקודמת. המדינה חוזרת על הזמנתה את המבקשת להגיש בקשה מתאימה לפי חוק חופש המידע, אשר תיענה בהתאם לחוק.

9.2.   סעיפים 3, 4, 8, ו-9 לשאלון: בסעיפים אלו נכללו מספר שאלות ביחס לספרים ולתכניות הלימוד בהן השתמשו בתי הספר. בכל השאלות האמורות ציין נציג המדינה כי יש להפנות את השאלה למנח"י. המבקשת טוענת כי תשובה זו הינה תשובה מתחמקת, בוודאי בהתחשב בכך שמנח"י נתונה לפיקוחה של המדינה בהיבט הפדגוגי, ולפיכך היה על המדינה עצמה לפנות למנח"י לשם קבלת המידע. המדינה טוענת כי כפי שנכתב בכתב ההגנה, כל בית ספר בישראל רשאי לבחור את ספרי הלימוד מתוך רשימה מאושרת מראש על ידי המדינה, ולמדינה אין מידע באשר לבחירה שנעשתה בכל בית ספר. לעומת זאת למנח"י יש את היכולת לבקש מבתי הספר הרלוונטיים להעביר אליהם את רשימת ספרי הלימוד.

9.3.   סעיפים 5-6 לשאלון: בסעיפים אלו התבקשה המדינה להשיב על שאלות הקשורות לאופן רכישת ספרי הלימוד בבתי הספר שתחת פיקוחו, והאם הוצאו קבלות מסודרות בקשר להם. תשובת המדינה היתה כי אין לה מידע בקשר לכך. המבקשת טוענת כי גם בכך מתחמקת המדינה, מאחר והפיקוח על בתי הספר ותקצובם נעשה על ידה. המדינה טוענת כי אינה יכולה לדעת כלל אם יש קבלות על רכישה בבתי הספר והיא אף אינה יכולה לדרוש אותן מהם, מאחר והפיקוח שלה הוא פדגוגי בלבד,  קרי על התכנים הנלמדים, ולא אדמיניסטרטיבי כלל.

9.4.   סעיפים 10-11 לשאלון: בסעיפים אלו נשאלה המדינה האם המורים לעברית אשר מועסקים בבתי הספר מושאי התביעה מלמדים או לימדו באמצעות יצירותיה של המבקשת והאם ערכו חוברות לימוד תוך שימוש ביצירות אלו. המדינה השיבה כי אין לה מידע על כך. לטענת המבקשת מדובר בתשובה מתחמקת מאחר שמורים אלו הינם עובדי המדינה וכי יש לה פיקוח פדגוגי עליהם, לרבות חומרי הלימוד המועברים. לעניין זה טוענת המדינה כי אכן אין לה מידע, ועל כך גם הצהירה.

9.5.   סעיף 14 לשאלון: בסעיף זה נשאלה המדינה כלפי טיפולה בטענותיה של המבקשת אשר הופנו אליה, והשיבה כי פניתה הועברה למנח"י. המבקשת טוענת כי מדובר בתשובה חלקית מאחר ולא פורט מצב הטיפול בפניה על ידי מנח"י, וכי מדובר במידע רלוונטי ביותר לאור טענות המבקשת למחדליה של המדינה. המדינה טוענת כי על המבקשת להפנות את השאלה לעירייה או לזמן לעדות גורם רלוונטי מטעם מנח"י בכדי להשיב על השאלה. לטענתה מדובר בשאלה לחקירה נגדית ולא לשאלון.

9.6.   סעיף 2ד' למכתב גילוי המסמכים מטעם המדינה - המדינה השיבה לדרישת המבקשת באמצעות מכתב חתום על ידי בא כוחה, בסופו נכתב "נא ראה ברשימה לדעיל כתצהיר גמ"ס לכל דבר ועניין". בסעיף 2ד' למכתב זה מצוינים "התכתבויות פנימיות, מסמכים פנימיים ותרשומות פנימיות שהוכנו לצורך הטיפול בהליכים המשפטיים, בין לאחר שהחלו ובין תוך כדי התכוננות להם ותוך ציפייה כי יחלו, ולגביהם נטענת טענת חיסיון מטעם זה". המבקשת טוענת כי בהתאם לתקנה 114א לתקנות, ככל שהמדינה לא תעביר לעיונה של המבקשת את המסמכים האמורים, הרי שתהיה מנועה מהגשתם כראיות מטעמה במסגרת ההליך בין הצדדים. כן נטען כי אם אין בכוונת המדינה להעביר מסמכים אלו לעיון המבקשת, הרי שעליה להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט במסגרתה תבוקש התרת בקשת החיסיון לרבות טעמי הבקשה. המדינה טוענת כי אין בכוונתה להציג את המסמכים החוסים תחת חיסיון וכי אלו לא צורפו לכל תצהיר מטעמה, ולכן לא ברור הסעד המבוקש על ידי המבקשת. כן נטען כי אין חובה על נתבעת לפנות מראש בבקשה לבית המשפט לקבוע כי מסמך מסוים הוא חסוי, וכי על כל פנים חל חיסיון עורך דין לקוח על התכתבויות בין הלשכה המשפטית של משרד החינוך לבין הגורמים המקצועיים בו.

9.7.   סעיף 4 למכתב גילוי המסמכים - בדרישת המבקשת מיום 17.6.12 (המסמך מציין בטעות את התאריך 17.6.10), נדרשה המדינה לגילוי ספציפי ולעיון בחשבוניות או קבלות ביחס לרכישת יצירותיה של המבקשת, בהעתקי חוברות לימוד לעברית אשר נערכו או אוגדו על ידי בתי הספר מושאי התביעה, וכן תכניות הלימוד של בתי הספר האמורים בשנים הרלוונטיות. המדינה השיבה בסעיף 4 למכתב גילוי המסמכים מטעמה, כי אין ברשותה העתקי קבלות או תכניות הלימוד, וממילא יש לפנות בעניין זה למנח"י. המבקשת טוענת מנח"י פועל תחת ניהולה ופיקוחה של המדינה, וכל טענה או הפניה למנח"י בעניין זה מהווה ניסיון התחמקות. לפיכך נטען כי על המדינה לפנות באופן עצמאי למנח"י ולברר האם בידיו המסמכים הנדרשים. כן נטען כי המדינה כלל לא השיבה לדרישה לקבלת העתקי חוברות הלימוד. בעניין זה טוענת המדינה בשנית כי הפיקוח שלה על מנח"י הינו פדגוגי בלבד ולא אדמיניסטרטיבי, וכי אין בסמכותה לדרוש את הקבלות האמורות מבתי הספר.

10.    לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי, כמפורט להלן:

10.1.                    סעיף 2 לשאלון המבקשת -  בעניין זה הדין עם המבקשת. אינני סבור כי יש מקום לקבל את טענת ההכבדה, באשר זהות מנהלי בתי הספר הינה רלוונטית ונמצאת בידיעת המדינה. באשר לסעיף 21.4 להחלטה הקודמת, זה עסק במנהלי בתי הספר שהינם עובדי העירייה, אשר את שמם גילתה העירייה במסגרת תשובותיה. אין כל מניעה שהמדינה תעשה זאת, גם אם הדבר כלול בטרדה מסוימת, שהינה טבעית בנסיבות העניין (ראו רע"א 290/13 עיריית קלנסווה נ' חברת ביצורית בע"מ, פסקה 16 (26.5.13) (להלן: " עיריית קלנסווה")). לעניין זה לא ברור מדוע חוזרת המדינה ומפנה לבקשות מכוח חוק חופש המידע, מקום בו מדובר בשאלות רלוונטיות בהליך אזרחי בין הצדדים, בו חובת הגילוי חלה עליה כצד להליך. יודגש, כפי שציינתי בהחלטה הקודמת, כי על המדינה לספק נתונים אך ורק לבתי הספר ולתקופות הרלוונטיים לתביעת המבקשת, ולא מעבר לכך.

10.2.                    סעיפים 3,4,5,6,8,9 לשאלון: בעניין זה אין לקבל את טענות המבקשת. עיון בכתבי הטענות ואף בהליכים המקדמיים מעלה כי אופי הפיקוח של המדינה ביחס למנח"י, היקפו וטיבו, הינו אחת מהסוגיות המרכזיות במחלוקת שבין הצדדים, והדבר טעון הוכחה. בקשת המבקשת בעניין זה הינה במידה רבה הנחת המבוקש, שכן היא תופסת למעשה את המדינה ומנח"י כגוף אחד - הנחה זו אין בידי לקבל בשלב זה של ההליך. מנגד, וכפי שציינתי בסעיף 20 להחלטה הקודמת, למבקשת עומדת הזכות לדרוש כי המדינה תמסור את גרסתה העובדתית לשאלות בתצהיר מאומת כדין, גם אם זו נכללת בכתב ההגנה וגם אם לפי עמדתה המשפטית היא אינה חייבת באחריות כלשהי. לפיכך על המדינה לפרט בתשובתה את גרסתה העובדתית התומכת באי מתן התשובות המבוקשות, כפי שפורטו בתשובתה לבקשה, גם במסגרת התצהיר. יודגש, כי אין באמור בכדי להביע דעה באשר לאחריות המדינה ביחס למנח"י ולהתנהלותה.